שנדליר

האומנות שלי

במרכז החדר תליתי שנדלייר ובו מצויירים דמויות גבר ואשה כמחווה לקשר הנישואין, שבסיסו בתשוקה עזה לאיחוד בלתי מושג. החללים בעבודה מהווים את המסגרת במרחב, פתחי מילוט רגשיים מול חמימות כלואה. משחק בין היש והנעדר. גבר ואשה מאוחדים בטבעת שחובקת, קושרת ולעיתים חונקת… הזוג מואר, כשהצללים והאור משמשים כקליפה ותוכן, חוזק מול חולשה, אדם וחוה, חיים ומוות. ״הרי את מקודשת לי״… משפט שמקדש את הברית האיחוד, הבאת הקשר לדרגה עליונה של קדושה.

במרכז השנדלייר יורדים שברי זכוכית המסמלים את הכוס המנופצת מתחת לחופה. השביר והמתכלה ניצבים מול נבנה ומתחזק. השבירות בשינויים הכרוכים במעבר מ"אני" ל"אנחנו". כמה תובנה נדרשת מאיתנו להתנהלות נכונה ולא רק לאהבה זה לזו. גם לסבלנות וכיבוד הדדי, חברות ושותפות. דבר אינו מובן מאליו גם כשהזמן החולף בתוכנו נותן בנו ובקשר את אותותיו.